למרות תועלות הרבות שהקשבה לאחר מספקת, על כך בפוסט אחר, הקשבה טובה הינה נדירה במערכות יחסים בין אנשים בחייהם הפרטיים והמקצועיים. כן, נדירה, לא התבלבלתי.
לעיתים הימנעות מהקשבה אינה מודעת, ונראית כמו חוסר לב לניו אנסים (רמזים) שונים הנאמרים ע"י הדוברים, ולעיתים הימנעות מהקשבה הינה בחירה.
בסדנה שהנחתי בשבוע שעבר, היתה התנגדות של אחד מהמשתתפים לכך שאמרתי שהקשבה היא בחירה. הוא טען שלאנשים לפעמים אין משאבים נפשיים להקשיב, אני בהחלט מסכימה עם כך, ובכל זאת במקרים רבים, אנשים נמנעים בוחרים להמנע מהקשבה מסיבות בות ומגוונות הכוללות בין השאר: חוסר רצון להתמודד עם נושא לא נח, מעורר חרדה, או מאתגר מדי, חוסר בזמן, חוסר באנרגיה, הצורך להשאר בשליטה על השיחה, הימנעות מסיכוי לאובדן של יוקרה וכח שמושגים ע"י דומיננטיות בשיחה, התמודדות עם לחצים או הסחות דעת.
בנוסף, הקשבה דורשת אומץ והתגברות על הפחד משינוי הכרוך בהבנת נקודת מבטו של האחר, שינוי אשר עלול לאיים על עמדותיו והשקפותיו של המקשיב. וזה רק חלק, יש עוד סיבות רבות ומגוונות.