המרפסת הקדמית, הפקק, הוואטסאפ והקריירה שלך

לפני כמה ימים עמדתי בפקק באחד מרחובותיה הישנים של רמת השרון ממש מול אחד מהבתים שהשתמרו מימיה הראשונים של המושבה. 

מהשער התפתלה לה מדרכה מרוצפת באבנים, מובילה לגרם של שלוש מדרגות שהוביל למרפסת קדמית רחבת ידיים. (היום נבנות המרפסות בעיקר בחלק האחורי של הבתים). 

יכולתי לדמיין את המשפחה יושבת במרפסת בימי קיץ חמים, לוגמת לימונדה ואוכלת בתאווה רבה אבטיח נוטף עסיסיות. 

יכולתי גם לדמיין את ברכת השלום שנשלחה אל העוברים ושבים ברחוב ואף את ההזמנה לבוא לשבת בצל המרפסת בלי הזמנה מראש בספונטניות שאפיינה את העולם הרבה לפני שהוואטסאפ החליף לנו את המרפסת הקדמית, בתקופה שבה לא היו מחליפים את הבריזה של אחר הצהריים בשום דבר אחר. 

במרפסות של אז נרקמו סיפורי אהבה, המרפסת היתה עדה לרכילויות הכי שוות, במרפסת ניהלו קומבינות ובמרפסת גם סידרו עבודה וניהלו שיחות על העבודה ועל הפרנסה וגם על קריירה. 

המרפסת הוחלפה במזגן ובאמצעי תקשורת רבים עם הסביבה שמקיפים אותנו. 

האינטימיות שינתה פנים. 

קריירה הופכת להיות יותר ויותר חלק מהגשמה עצמית, ולא רק פרנסה. 

קריירה הפכה להיות נושא מרכזי בחיינו. קריירה כדאי לתכנן, לנהל את הקריירה שלנו, את ההתקדמות שלנו, לוודא שאנחנו מגשימים את שאיפותינו וגם לשמור על ערך השוק שלנו ועל החיוניות שלו ובעיקר על ההנאה שלנו. 

אילו הרהורים שעלו לי ליום אחד בבוקר, בפקק ברמת השרון 

המעוניינים להרהר איתי על תכנון הקריירה שלהם ועל ניהולה, מוזמנים להשאיר את פרטיהם 

ליצירת קשר  לחצו כאן