כיצד לחזק את העובדים בתקופת הקורונה

1. שאלו את האנשים שלכם כל יום מה שלומם. אל תסתפקו בתשובות כלליות. שאלו מה שלום בני המשפחה, נקבו בשמות. "מה שלום ארי הבוקר? האם היום הוא נכנס בזמן לזום של הכיתה"? כן, אל תרגישו לא נח להתעניין באנשים שלכם, הם צריכים את זה והם יעריכו את זה.

2. הקפידו להקצות זמן של 5 – 10 דקות לשיחת "מה נשמע". הקשיבו לדברי העובדים שלכם בעניין. זכרו כי הקשבה טובה יוצרת תחושה של אכפתיות ומחוברות.

3. שתפו גם אתם את העובדים שלכם במה שקורה אצלכם. דברו בגובה העיניים, כולנו כבני אדם יכולים לעזור אחד לשני ולעבור את התקופה המאתגרת ביחד.

4. שאלו את העובדים מה הם צריכים בימים אילו. לא תוכלו לספק כנראה כל צורך, אך כנראה שלצרכים מסוימים תוכלו לתת מענה. היו קשובים.

5. במקרים מסויימים ולאו דווקא קיצוניים, הציעו את עזרת הארגון (בתאום עם הארגון). אחד מהמנהלים סיפר לי שביתו בת התשע וחצי של אחד מהעובדים מתקשה מאד בלימודים מרחוק ובהתמודדות עם הריחוק החברתי, וכי הוא ואשתו קורסים מהצורך לעבוד בבית, לגדל 4 ילדים מתחת לגיל 12, לסייע בלימודים מרחוק ולהתמודד עם קשיי בת התשע וחצי. הארגון העמיד לרשותו עזרה של סטודנט שלוש פעמים בשבוע. תגובתו של העובד הייתה הפתעה נרגשת עד דמעות. זה לא רק עניין הכסף שזה עולה, אמר לי המנהל, זה ההבנה שנעבור את זה ביחד. אנחנו כאן גם כדי לעזור והציפיה שלנו היא שהעובדים שלנו יתנו את הטוב ביותר גם בתקופה המורכבת שאנו נמצאים זה.

6. מנהלת יחידת כספים שבה עובדים עשרה אנשים, ספרה לי שהיא מקפידה לשאול בכל שבוע את כל אחד מהעובדים שלה, מה הוא עשה לטובת עצמו השבוע, ומשתפת את מה שהיא עשתה לטובת עצמה. "כשמישהו מספר לי שעשה משהו לעצמו, אני נותנת לו פידבק מעצים על כך" ספרה המנהלת "וכשאני מבינה שיש לי עובד ששוקע ולא דואג לעצמו, אני לא מרפה ממנו". תסבירי למה את מתכוונת, שאלתי את המנהלת וכאן מובאת תשובתה: כשאנחנו תקועים בבית שהפך להיות גם מקום העבודה שלנו, חשוב מאד שנעשה משהו שיגרום לנו תחושה של יציאה מהשגרה. כל דבר שיעשה לנו נעים. אני ממש מעודדת עובדים לעשות משהו עבור עצמם. השבוע ספרה  לי עובדת על הזמנת ערכה לציור ועל כך שבערבים היא יושבת ומציירת, עובד אחר התחיל להתאמן בפילאטיס דרך ה VOD של הוט כל יום לפני העבודה, עובד אחר סיפר שהוא התחיל לרוץ שלוש פעמים בשבוע, עובדת אחרת לומדת אומנות בזום, עובד נוסף נרשם לקורס NLP בזום. אני מתעניינת בהתקדמות שלהם, מעודדת ובאמת שמחה בשבילם.  גם אני עושה משהו עבור עצמי, חזרתי לתחביב ישן שלי, נרשמתי לקורס תפירה בזום ועכשיו אני תופרת לעצמי שמלה.

7. הפתיעו את העובדים. שלחו מידי פעם מתנה קטנטנה, חבילת עוגיות עם מכתב אישי, הזמנה להרצאה מעניינת. מנהל אחד סיפר לי שנתן לעובדים יום חופש (באמצע הסגר), על חשבון הארגון. "נכון, הם בבית" הוא אמר "אך הם לא בחופש". והוסיף, "אמרתי להם שאני מבקש לא לפתוח מחשב ולא לענות לוואטסאפים, שייקחו חופש לעשות משהו אחר". העובדים כל כך הופתעו מהמחווה, עד כדי התרגשות.

8. הציעו לעובדים לקחת על עצמם באופן אישי או קבוצתי משימה של עזרה לאחר שבו גם אתם תהיו מעורבים (לא כמנהלים) אלא כאחד המשתתפים. נתינה לאחר גורמת לנו להרגיש שיש לנו מה לתת מחד, וסיפוק רב מהנתינה עצמה. גם בימי סגר, אפשר לתת מעצמנו המון למישהו אחר. מנהלת סיפרה ששתי עובדות שלה והיא עצמה, אופות בכל שבוע עוגות ומחלקות אותם לקשישים שגרים באזור ביחד עם ברכה קטנה, אישית, כתובה בכתב יד. הן מגיעות לבתי הקשישים, לא נכנסות, מצלצלות בפעמון, משאירות את העוגות על מפתן הדלת, מתרחקות, מנהלות שיחה של כמה דקות מרחוק, מקבלות תודות רבות ויודעות שהן עושות מצווה גדולה. במנהלת ספרה לי שביתה של אחת מהקשישות המתגוררת בקליפורניה, התקשרה אליה והודתה לה על תשומת הלב. "אמא מחכה לך כל יום חמישי בערב ואומרת שאת אור גדול, צדקת גדולה". איזה כיף, אושר, שמחה.

הזמינו ממני הרצאה בנושא של התמודדות הורים עם קשיים של ילדים ומתבגרים בתקופת הקורונה במטרה ליצור חוסן אישי ומשפחתי, כמו עוד מנהלים שהבינו שעובדים שמתמודדים טוב יותר עם הילדים בבית, רגועים יותר, ופנויים להמשיך לעבוד ולנהל שגרת חיים פרודוקטיבית יותר.